פרק 11. עוזבים את העיר27/04/2017 | 1:39:56הבגידה של לינה/האנה, הרגע בו מרני עלתה לשיר בפעם הראשונה, והאזהרה שקיבלה ג'סה וחזתה את כל מה שיקרה בהמשך. בפרק הסיכום של יומן הצפייה, צליל ואליה נזכרים בסצנות אהובות במיוחד
פרק 10. כשתגדל ויהיה לך ילד18/04/2017 | 1:27:24הפרק האחרון של גירלז גרם לצליל ונטע חוטר לדבר על נושא שלא חשבנו שיעלה בפודקאסט הזה: הנקה, להודות באהבתן למרני, ולפנטז על הזוגיות העתידית של גרובר וסאמפל
פרק 9. ולפעמים החגיגה נגמרת10/04/2017 | 1:26:13דפני ליסבונה וצליל אברהם נערכות לסיום של גרלז, נפרדות מכל דמויות המשנה, וכמחווה סמלית גם אומרות מה הן באמת חושבות אחת על השנייה
פרק 8. The one where Adam and Hannah get back04/04/2017 | 22:45תסריט ה"חברים" שהשתחל לפרק השמיני גרם לצליל ולקומיקאית עמית הרשקוביץ להטיל ספק בעומק הדמויות בסדרה, עד שהן הבינו שהסדרה שהייתה קולו של דור, הפכה למבקרת הגדולה ביותר שלו
פרק 7. ירח נישא אל ענן28/03/2017 | 1:27:42באופן חריג, צליל מרשה לבן להיכנס לאולפן. ולא סתם בן - אליה גרינפלד, איש "כאן" ומנהל קבוצת הפייסבוק "מקום בטוח לשיחה על גירלז". יחד הם מדברים על הרגע שהקלישאה מתנגשת עם המציאות ומנסים להבין לאן נעלמה שוש
פרק 6. שמש נצחית בראש צלול21/03/2017 | 19:41הסרט של אדם על יחסיו עם האנה גורם ללינוי בר-גפן לספר על הערך המחודש שקיבלו הזיכרונות המשותפים בחייה, על הסיבה עבורה היא מתעוררת מדי בוקר ועל השאלה שאישה מודרנית צריכה לשאול את עצמה
פרק 5. כשהאנה פגשה את האנה14/03/2017 | 23:52הפרק החמישי גורם לצליל אברהם ולסופרת ענת עינהר לדבר על חברות מבחירה ועל הורות מכפיה, על גלולת העשור שאחרי ועל למה לעשות הפלה זה הכי אייטיז
פרק 4. לשבור את פעמון הזכוכית07/03/2017 | 1:24:38בפרק שאחרי פרק 3, צליל ונעם פרתום מנפנפות את הסברה שאישה צריכה לעשות ויתורים בכדי לכתוב, מנסות להבין מה עובר על ריי, ומדברות על הרגע המכונן בחיים בו את מבינה שאת לבד, ואף אחד לא יבוא
פרק 3. להישאר עם הבילבול ביד27/02/2017 | 20:25את הפרק הזה עוד יקרינו בשיעורי חברה ובקורסים באקדמיה, אבל צליל אברהם ושיר ראובן לא חושבות שמשל ההטרדה המינית של לינה דנהאם מחדד את השטח האפור ואף לא מרכך את האכזבה מהאנה
פרק 2. סקס והעיר הקטנה21/02/2017 | 23:19צליל אברהם מדברת עם שלי גרוס על משבר הכתיבה של לינה דנהאם, על ההשלמה עם הקלישאה שהיא חייך, ועל הכחשת קיומו של מיסטר ביג